שיחת משמעת: שלבי השיחה (חלק ד')

הערוץ שבו זורם הדיאלוג צר בתחילתו ומתרחב בהמשך. פתיחה מובנית היטב מסייעת למורה להגדיר את נושא הדיון במתכונת עניינית ובלתי מאשימה. התלמיד מתאר את האירוע, השניים מבררים את הפרטים וגם את הרגשות ואת המניעים של המעורבים, ולבסוף הם מחפשים ביחד פתרון מוסכם. להלן תמצית השלבים: פתיחה – ברכה. השיחה תמיד נפתחת בברכה ("בוקר טוב, אמיר"). בכך המורה מעניק כבוד לתלמיד ולעצמו, משרה אווירה חיובית ונמנע מפתיחה תוקפנית. עליו להמתין לתשובת התלמיד, שבכך פוסע ביחד עם המורה ולא כנגדו.

הגדרת הבעיה ותחום הדיון – המורה מסביר באופן ענייני ובלתי מאשים את נושא השיחה ("אנחנו מדברים על ההתנהגות שלך הבוקר בשיעור חשבון"). בכך הוא נמנע משתי שגיאות: הוא אינו עורך לתלמיד חידון ("יש לך מושג למה הזמנתי אותך?") ונמנע גם מגלישה לשיחת חולין, שמשקפת את היסוסיו. תיאור האירוע על-ידי התלמיד – המורה מבקש מהתלמיד לספר מה קרה, מקשיב היטב ואינו משסע את דבריו, גם אם הם רצופים אי-דיוקים וסתירות. בדיקת הרצף ואימות הפרטים – כעת המורה נעזר בשאלות (כיצד החל הכול? מה קרה אחר-כך? מי עוד היה נוכח? איך זה הסתיים?) כדי להבין את השתלשלות העניינים.

הפרטים שהתלמיד מספר וחיבורם למסכת אחת ע"י המורה מסייעים לשניהם להבין את מורכבות האירוע ולתקן "אי-דיוקים". המפה הקוגניטיבית שנפרשת מאפשרת להם לדון כיצד ניתן למנוע את המקרה. היכרות עם הפרטים מאפשרת למורה לשקול טוב יותר כיצד להגיב. ייתכן שיזהה דפוסי התנהגות, שהתלמיד חוזר עליהם ונחוץ לשקף לו אותם. הבנה מדוקדקת עשויה גם לחסוך למורה עוגמת-נפש, אם נחפז להכריז על עונש ורק מאוחר יותר למד שטעה בשיפוט חומרת המקרה.

זיהוי הרגשות והמניעים – אחד המפתחות החשובים ביותר להבנת סכסוכים ומציאת הדרך ליישב אותם הוא ההתייחסות אל הרגשות והמניעים למעשיהם של התלמידים. הרגשות מהווים את חומר הדלק, שמניע את ההתנהגות, והבעתם ("מה הרגשת כשזה קרה?"), נותנת לתלמיד הזדמנות אמיתית לפרוק כעסים ולערוך היכרות עם עצמו. התייחסות למניעים מאפשרת למורה להבין את פרטי האירוע בלי לגלוש לחקירה "משטרתית" בדבר אמיתותם. פתרון וסיכום – הגיע הזמן לבחון אילו צעדים יכול התלמיד לנקוט כדי להיחלץ מהבעיה או למנוע הישנותה בעתיד. המורה מבקש ממנו להציע פתרונות ("מה אתה מציע לעשות עכשיו? איך נפתור את הבעיה? כיצד תוכל למנוע מקרים כאלה בעתיד?"). הפתרונות שהתלמיד מציע מבטאים את האחריות שהוא לוקח למימושם. לעתים צריך המורה להעלות הצעות משלו. בכל מקרה כדאי שיהיה שותף לפתרון ("החלטנו שבשבועיים הבאים את מתרחקת מיעלה. אני אשים לב שאת עומדת בהסכם").