מאמרים בנושא ניהול אקלים כיתה

מאמר:עיצוב התנהגות - הגישה הביהייביוריסטית ליצירת אקלים כיתה

עיצוב התנהגות הוא אחת הגישות היעילות והנפוצות ביותר לטיפול בבעיות התנהגות. היא מבוססת על עבודתו של ב"פ סקינר, פסיכולוג אמריקני (1990 – 1904) שהקדיש את חייו למחקר על למידה של בעלי-חיים ובני-אדם. תוצאות הניסויים שערך במעבדה ורעיונותיו, שאותם פרסם בשלושה ספרים (סקינר, 1973; (Skinner, 1948, 1953 ועשרות מאמרים, עוררו התעניינות והשפעה רבה. לדוגמה, הוא טען שישנם תנאים אופטימליים, כמו-מדעיים שבהם יש לגדל תינוקות. סקינר הציע לגדל תינוקות בעריסות זכוכית, שבהן יקבל התינוק את כל צרכיו. כך הוא גידל גם את בתו.

למאמר המלא: עיצוב התנהגות

מאמר: הפתיח להקשבה - איך יוצרים אקדלים של קשב הדדי

לאופן פתיחת השיעור וגם לסיומו יש השפעה של ממש על מידת שיתוף-הפעולה ועל נכונותם של התלמידים להתנהג כהלכה. כבר בימי קדם ידעו מטיפים ומנהיגים שכדי למשוך את תשומת-לבו של קהל המאזינים בכיכר העיר, הם חייבים לרתק את הדמיון, להפחיד או לשעשע. רק כך הסכימו עוברי-אורח להתעכב ולהקשיב. אותם נואמים ידעו לשאת בדבריהם את המאזינים אל מחוזות רחוקים. דבריהם נאמרו בדרמטיות, מלווים בביטויים ציוריים ועזים. השאלות הרטוריות עוררו למחשבה. גם סופרים מרבים להתלבט מה יהיו משפטי הפתיחה של ספרם החדש. הם יודעים שהתחלה מפתיעה או מסקרנת מושכת את הקוראים אל נבכי הספר. עיקרון זה מנחה גם עיתונאים, תסריטאים ובימאי טלוויזיה, שמקפידים להציג את החלק המסקרן ביותר כבר בתחילת המשדר. כלל זה יכול לשרת היטב גם מורים.

למאמר המלא: מהקשבה בכיתה

מאמר: עקרונות בניהול השיעור

יום אחד, במהלך שיעור בחוג לחינוך באוניברסיטת ווין (ארה"ב), שם לב המרצה, ד"ר ג'ייקוב קונין, שאחד הסטודנטים עיין בעיתון. הוא דרש ממנו בתקיפות לחדול מכך, ואז, להפתעתו, הוא נוכח לראות שגם שאר הסטודנטים הזדקפו במושביהם והחלו להקשיב להרצאה. קונין תהה אם הנזיפה שלו השפיעה גם על שאר התלמידים, שהתנהגו כהלכה ורק צפו (בהנאה, יש לומר) בתקרית הקטנה. הוא החליט לחקור תגלית זו, שאותה כינה "אפקט האדווה" (Ripple Effect). תחילה ראיין מורים רבים, אבל הפערים בין תשובותיהם ובין המציאות בכיתה המחישו שאין זו דרך אמינה. כדי להתגבר על הקושי הוא החל לצלם את השיעורים במצלמת ווידאו ואחר-כך ניתח את תוכנם.

למאמר המלא: עקרונות בניהול השיעור

מאמר: תקשורת בלתי מילולית - תנועה במרחב

לשפת הגוף של המורה תפקיד חשוב בהשגת שליטה וסמכות בכיתה. תלמידים מזהים בקלות, ללא הסברים, אם המורה עייף, חש בטוב, אם הוא בטוח בעצמו, משועמם, נפגע או נלהב. עמידה זקופה ותנועה יציבה משדרות מנהיגות בוטחת. תנועות פתוחות מעידות על התלהבות. מצד שני, תנועות סגורות, כתפיים שחוחות ותנועה מסורבלת ואיטית מסמנות חולשה, חוסר-אונים ואפילו פחד. מורים מנוסים שומרים על יציבה זקופה ועל תנועות אסרטיביות גם כשהם מוטרדים ועייפים.עם זאת, באותם מקרים מעטים שבהם המורה חש ברע, כדאי שיאמר זאת לתלמידים. הם יבינו ויגלו התחשבות רבה. כלל זה נכון, בתנאי שאין משתמשים בו לעתים קרובות ובתנאי שהדברים נאמרים בכנות.

למאמר המלא: תנועה במרחב