תקשורת לא מילולית: דוגמה לשימוש מוצלח (חלק ו')

ג'ונס מדגים שימוש מוצלח בשפת גוף בתכניות ההדרכה שפיתח. 1

1. שיעור חשבון. יוחאי המורה מסביר כיצד לחלק זווית. יונית ובת-אל מפטפטות ומצחקקות. יוחאי יוצר עמן קשר עין ומפסיק לרגע את ההסבר. השתיים משתתקות, כאשר הוא מביט בהן. המורה ממשיך בהדגמה ובהסברים. ואם ההפרעות נמשכות? 2

2. יוחאי שב ומפסיק את ההסבר, יוצר קשר עין, מניד קלות בראשו (כמבקש "אולי תפסיקו כבר?") ומפנה לעברן כף יד פתוחה. השתים קולטות את המסר וחדלות לפטפט. ואם ההפרעות נמשכות?

3. יוחאי נע בשקט ובביטחון לעבר השתיים ונעמד ביניהן. הוא פונה אל הכיתה: "מי מוכן להדגים על הלוח כיצד מחלקים זווית? אני מבקש שתסבירו, צעד אחר צעד כיצד חילקתם". קרוב לוודאי שעכשיו הפסיקו השתיים להפריע. אבל אם הן ממשיכות.

4. יוחאי יוצר עמן קשר עין ופונה בשקט: "בת-אל ויונית. אני מבקש שתפסיקו מיד". ואם השתיים אינן מצייתות לדרישתו? יוחאי עוצר את השיעור לזמן קצר, מפריד ביניהן ומעביר אחת מהן לצד השני של הכיתה. אם זה לא עוזר, הוא שולח אותן למזכירות להירשם או קורא למנהל. עליו גם לקיים עמן שיחת משמעת בתום השיעור. אם פעולות אלה אינן מספיקות, הוא מבקש את התערבות המנהל, סגניתו או היועצת וההורים.

כדאי לשים לב שכל פעולות ההכוונה של המורה, למעט האחרונות, נעשו באמצעים לא-מילוליים. לא נוצר עימות וגם לא חלה כמעט האטה במהלך השיעור. המורה המשיך ללמד, הילדים היו עסוקים במלאכתם וכמעט לא אבד זמן הוראה. ג'ונס מציין שהצבת גבולות מוצלחת מחייבת את המורה ללמוד כיצד להימנע מתגובה דווקא כאשר הוא שרוי בלחץ (Jones, 1993a). שימוש מושכל בשפת גוף והימנעות מהסברים ובקשות הם המפתח לטיפול יעיל בהפרעות. דיבורים, לדעתו, מעולם לא אפשרו לטפל בבעיות משמעת, אחרת "נדנוד היה מתקן כל ילד כבר לפני מיליון שנה" (עמ' 77). כשאתה פותח את פיך, הוא אומר, אתה מסתכן בשחיקת מיתרי הקול ללא תועלת.