תקשורת לא מילולית: קשר עין (חלק ב')

שיעור חשבון בכיתה ו'. הנושא: חילוק שברים. רינה שמה לב שקובי הפסיק להקשיב. לרגע היא עוצרת את דבריה, ואז, לנוכח השקט הפתאומי שהשתרר, הוא מרים את עיניו ופוגש את מבטה של המורה. קובי מתיישר במושב וחוזר להקשיב. זוהי דוגמה פעוטה ליעילות הרבה של קשר עין בהשגת שליטה בהתנהגות ילדים ומבוגרים.

מורים מנוסים נוהגים לסרוק ללא הרף את הכיתה וללכוד במבטם את עיני התלמידים. לא תמיד מבטו הישיר של המורה נעים לתלמיד, אבל המסר נקלט. התלמיד חש שהמורה עוקב ויודע מהם מעשיו, האם הוא מקשיב ומשתתף. אין זה קל ללמד נושא מורכב ולסרוק בו-זמנית מצד אל צד את כל התלמידים בכיתה. זוהי מיומנות קשה לביצוע ופעולה המנוגדת להרגלים ולנימוס. נעיצת מבט נחשבת כאקט חודרני ובלתי מקובל, לכן ישנם מורים, במיוחד צעירים וחסרי ניסיון, שאינם חשים בנוח לעשות זאת. עיניהם משוטטות מעל ראשי התלמידים או ביניהם. הם מרפרפים במבטם וממהרים להסיט את עיניהם כשהמבטים מצטלבים. נוח להם להתבונן רק בשניים-שלושה תלמידים, אלה שמתנהגים היטב ומרבים להשתתף. מהאחרים, אלה שיושבים בירכתי הכיתה או בצדה ואלה שאינם מקשיבים, הם מעדיפים להתעלם.

שמירת קשר עין היא מיומנות חיונית מאין כמוה, אך יש גם מורים מנוסים שאינם משתמשים בה ביעילות. נחוץ אימון כיצד למקד את המבט ולהתבונן ישירות בעיני התלמידים. אקט זה משדר היטב שהמורה מפקח על ההתרחשות וגם מסייע להרתיע תלמידים, ששוקלים להפר את הכללים ולהפריע.