תקשורת לא מילולית: תנועת המורה בכיתה (חלק ד')

לשפת הגוף של המורה תפקיד חשוב בהשגת שליטה וסמכות בכיתה. תלמידים מזהים בקלות, ללא הסברים, אם המורה עייף, חש בטוב, אם הוא בטוח בעצמו, משועמם, נפגע או נלהב. עמידה זקופה ותנועה יציבה משדרות מנהיגות בוטחת. תנועות פתוחות מעידות על התלהבות. מצד שני, תנועות סגורות, כתפיים שחוחות ותנועה מסורבלת ואיטית מסמנות חולשה, חוסר-אונים ואפילו פחד. מורים מנוסים שומרים על יציבה זקופה ועל תנועות אסרטיביות גם כשהם מוטרדים ועייפים.עם זאת, באותם מקרים מעטים שבהם המורה חש ברע, כדאי שיאמר זאת לתלמידים. הם יבינו ויגלו התחשבות רבה. כלל זה נכון, בתנאי שאין משתמשים בו לעתים קרובות ובתנאי שהדברים נאמרים בכנות.

גם למיקום הפיזי תפקיד חשוב - מורה שמרבה לנוע בכיתה, שעומד לפני השולחן שלו ולא מאחוריו, מביא לערנות רבה יותר בקרב התלמידים. הם יודעים שיש ביכולתו להתקרב אליהם במהירות, לפלוש לטריטוריה שלהם ולהתערב במעשיהם. מורים חסרי ניסיון מסתובבים פחות בין התלמידים בזמן עבודה יחידנית, ובכך מפחיתים את יכולתם לבחון את המתרחש בצורה מדויקת. מורים פחות יעילים גם נוטים, יותר ממורים יעילים, לצאת מהכיתה. בקיצור, לנוכחות הפיזית והמנטלית, שהמורה מקרין באמצעות שפת גופו, תפקיד חיוני בהשגת מטרותיו.